תיאטרון החאן, 1998
ששה אנשים, יום אחד בלבד, ולעינינו נפרש מרקם מרתק של יחסים ורגשות המשורטט בקו דק, לעתים ברמז.
בבית הכפרי מתכנסים בני המשפחה להלווית האב. שלושת ילדיו, דוד ודודה, מאהבת לשעבר – נפגשים לאחר מכן בבית המנוח. המפגש המסוים הזה מעלה רגשות חבויים אל מעל לפני הקרקע, וגורם לנוכחים לפתוח ולסגור ‘חשבונות’; לאהוב ולשנוא, לכעוס על עצמם ועל זולתם, ולצחוק – מבלי לשכוח את המת ואת “תרומתו” למצב הדברים הסבוך בו הם מצויים.
האווירה הפסטורלית של הכפר ומזג האוויר החמים ביום חורפי, אינם מצליחים לעצור את התפרצות המתחים העצורים זה זמן רב אצל בני המשפחה.
קנאות, תשוקות, בגידות, אהבות, אכזבות ושאר מנעמי החיים, צצים ופורחים להם על אדמת קברו הטרי של האב.
מחזה ריאליסטי הכתוב ברגישות רבה ומתוך הזדהות עמוקה עם הדמויות. לעתים הוא מלא רגש ובוטה, לעתים עדין ופיוטי, ולכל אורכו מלא הומור ואירוניה עצמית.